ביום השלישי ברציפות בסיבוב השני, קבוצת בית אחת ניצחה בעוד השנייה הפסידה, כאשר המנצחות הגדולות היום הן מיאמי שבעוד יומיים תוכל לחגוג מעשית העפלה רביעית ברצף לגמר המזרח, ומהצד השני פורטלנד, שנמנעה מהדחה בסוויפ בביתה.

ברוקלין נטס {6} 96 – מיאמי היט {2} 102

(מיאמי מובילה 1-3 בסדרה)

כשברוקלין יצאה למסע קניות למטרת חיזוק הסגל, אשר גולת הכותרת שלו הייתה הטרייד עבור פירס גארנט וג'ייסון טרי, היא הצהירה בכל מקום, כי המטרה של הקבוצה היא אליפות כאן ועכשיו.

עם הסגל העמוק ואולי המוכשר ביותר בליגה על הנייר נכון לתחילת העונה, ברוקלין ידעה כי כדי לזכות באליפות, היא תצטרך להיתקל במיאמי בשלב מוקדם או מאוחר.

למרות פתיחת העונה האיומה, הפציעה התורנית של ברוק לופז, וההמשך הבינוני יחסית לציפיות הגבוהות, כשהם פגשו את האלופה, הם התעלו על עצמם בכל פעם, וניצחו בכל ארבעת המפגשים, כולל שלושה ניצחונות דרמטיים בהפרש נקודה, שנתנו ביטחון עצום להמשך.

לאחר שהצליחו להתגבר על טורונטו הסימפטית, רגע האמת הגיע, כשפגשו את מיאמי.

במצב 2-1 בסדרה, ההזדמנות להשוות את הסדרה לפנות בוקר הייתה ככל הנראה האחרונה של הנטס לעבור את מיאמי.

לאחר הניצחון הגדול במשחק מס' 3,ברוקלין בראשותו של פול פירס (הטוב בקבוצה העונה אחרי ג'ו ג'ונסון) הרשתה לעצמה לצבור ביטחון לקראת המשחק, ולפני המשחק האמנתי שלראשונה בסדרה נקבל משחק שיהיה צמוד לכל אורכו ויוכרע רק בסיום, ואולי אפילו בהארכה ראשונה לסיבוב השני.

במשך שלושה רבעים זה היה ברוקלין נטס נגד מיאמי ג'יימס, כאשר האחרון מנצח עם עזרה מדווין וויד.

לברון לא התרגש מאף שומר, קלע מבחוץ, מבפנים, מהעונשין, וסיים את הרבע השלישי עם 40 נק'.  ברוקלין, שרדפה אחר מיאמי עד לאותה נקודה, נטלה את היתרון לראשונה במשחק עם דאנק גדול של פירס שהקפיץ את האולם. מנקודה זו היתרון עבר מצד לצד כולל סל משוגע של פירס ושלשות כואבות של בוש ולברון, עד ש 57 שניות לסיום, כריס בוש המושמץ שמתגלה פעם נוספת כשחקן קלאץ', קבר שלשה שנייה ברבע, קריטית במיוחד, הפעם לאחר שפינה את הצבע ללברון וחיכה לבדו בפינה שמישהו ימסור לו. משם ברוקלין כבר לא חזרה.

 ריי אלן עמד בלחץ מהקו עם 4 מ 4 והכריע סופית את ההתמודדות, וניסיון שלשה כושל של ג'ונסון הכריע סופית את ההתמודדות.

לברון, למי ששואל, סיים עם 49 נק' , כאשר החטאה שלו מהעונשין שנייה לסיום מנעה ממנו לשבור את שיא הנקודות האישי שלו לפלייאוף. סייעו לו בקטנה, ווייד לשלושה רבעים עם 15 נק', ובוש ואלן בעיקר ברבע הרביעי עם 12 ו 11.

את ברוקלין המאוכזבת הוליכו ג'ו ג'ונסון עם 18, פירס עם 16 וליבינגסטון המצוין, בדרך לחוזה חדש וטוב בליגה לאחר שנים של ניסיונות לחזור לעצמו לאחר הפציעות הקשות שעבר, תרם גם הוא 13.

שחקן נוסף שסיים עם 13 נק' (בנוסף ל 7 אס' ו 6 ריב') היה דרון וויליאמס המאכזב, עם סדרת פלייאוף רעה מאוד שמסיימת עונה בינונית נוספת עבורו.

פורטלנד טרייל בלייזרס {5} 103 – סן אנטוניו ספרס {1} 92

(סן אנטוניו מובילה 1-3 בסדרה)

לפני המשחק האמנתי שלראשונה בסדרה פורטלנד תעמוד כשווה מול שווה מול הספרס המעולים, אך חשבתי שהספרס ישלימו את העבודה ויחגגו בטיסה הביתה בצפייה קבוצתית בסרט דוקומנטרי כלשהו.

לאחר מחצית ראשונה שקולה, דמיאן לילארד, שקלע שלשה אחת בכל הסדרה עד לרגע זה, הקפיץ את פארקר באוויר וצלף אחת גדולה. אחריו זה היה באטום שהשתגע וחגג עם מהלך של 4 נק' , לופז ואולדריג' הצטרפו לחגיגה, לילארד צלף עוד אחת מבחוץ, פורטלנד פתחה מבערים ופער דו ספרתי, ולאחר כמה ניסיונות קאמבק כושלים של הספרס, זכינו לגארבג' טיים ברבע הרביעי.

בפורטלנד הצטיינו דמיאן לילארד שסוף סוף שיחק טוב יותר מטוני פארקר בצד השני, וניקולה באטום בערב אדיר של 14 נק', 14 ריב' ו 8 אס', וכן סייעו אלדריג' עם 19 נק' באחוזים טובים (50%), ווויל בארטון האנרגטי הגיח מספסל עם 17 נק'.

אצל הספרס, שסבלו לראשונה בסדרה מערב קליעות חלש מבחוץ (18-3, 16.7%), מהעונשין עם 19-11 (אחרי 25 מ 25 במשחק הקודם) ובאופן כללי פשוט החטיאו זריקות נוחות, אף אחד לא היה טוב במיוחד, וטוני פארקר שסיים פעם נוספת כקלע המוביל של הקבוצה, נבלם על 14 נק' בלבד.